ידידיה מאיר

אם מוזיקה מעידה עלינו, אז צריך רק לקוות שהדיסק החדש של אהרן רזאל, 'עד אמצא מקום' יזכה לכמה שיותר השמעות. הדיסק הזה מוכיח שמעיין היצירה של רזאל ממשיך לנבוע - וממקומות עמוקים יותר ויותר

בדור ההייטק שלנו, החוברות הדקות הללו נראות כמו אנתי-תזה לכל מה שאנחנו רגילים אליו. אבל דווקא שם מצאתי שיחות שפשוט עושות לי טוב על הלב

כ"ח איר תשכ"ז. מצד אחד, העם כולו שמח על הניצחון המזהיר ועל שחרור חבלי המולדת. מצד שני, בתוך הבית פנימה, האבל על נפילתו של הרצי היה כבד

איום להזיז את המיקרופון שלהם גרם לעיתונאים להפוך את המדינה. סאגת התשדיר המגוחכת מבהירה יותר מכל את הניתוק בין שוכני האולפנים והמדינה שבה הם חיים עובדים

ידידיה מאיר העביר שבת במלון באילת והרגיש היטב עד כמה שמירת שבת כהלכתה רחוקה עדיין מאנשים רבים כל כך

"אמרתי לו שאני לא יודעת, והתחלתי מהר לחפש בגוגל מאמרים על החיים שאחרי המוות", מספרת בנאי. "ברור שמאיר חי ונשם מוזיקה, אבל יותר מזה – הוא חי את התורה. ואני חושבת שהיא עשתה לו רק טוב". הטור של ידידיה מאיר

מה למד ידידיה מאיר מהרב משה שפירא זצ"ל, ומה דעתו על פרשת נוני-ביבי שהתפוצצה השבוע?

קוראים לה עדי אלטשולר, והיא הקימה את תנועת הנוער 'כנפיים של קרמבו' לצעירים בעלי צרכים מיוחדים. זמן קצר אחרי שהדברים התפרסמו, היא פרסמה גם את פרק ההמשך

"באותו הביקור בבית של סבא, סיפר סבא ליצחק בשקט וברצינות שהתחלתי לשמור שבת. זה היה נראה כמעין סוד אפל שנלחש. שקט שרר בסלון, ישבתי על הספה מולם ומבט יוקד של שני האחים בעיניי. כיצד התקלקלתי, איך בגדתי. 'אתם אשמים', אמרתי"

האיום ה"משפחתי" של אהרון ברק, והדלקת הנרות הקצרה ביותר בהיסטוריה של יולי אדלשטיין בן ה-26. הטור השבועי של ידידיה מאיר

אני לא חסיד של אזריה. זאת אומרת - אני לא חושב שהוא גיבור ישראל. אבל אני בוודאי לא חושב שמגיע לו לעבור את כל מה שעובר עליו מאז. לכל החברה הישראלית מגיעה חנינה מהפרשה המוגזמת הזאת

אני מכיר כמה אנשים ששמעו השבוע שהמלחין של “אשת חיל” ושל “מזמור לדוד ה’ רועי לא אחסר” הלך לעולמו, ונדהמו. מה? הוא חי עד עכשיו? אז כן. בשבוע שעבר, בגיל 92 , נפטר ר’ בן ציון שנקר

עשרות שנים עוסקים פה בחטיפה הפיזית של הילדים, שהיא בהחלט פצע פתוח, אבל מה עם החטיפה של הנפש, הנשמה, המורשת והאמונה? גם כאן נעשו מעשים חמורים, מגזיזת פאות ועד כפייה של חינוך חילוני

כבר הרבה זמן אני מסתובב עם ההרגשה שיש דעות ואנשים שכדאי לצנזר. לא, לא על ידי יוזמת חקיקה, אלא לבד. בשיטת עשה זאת בעצמך. להוציא אותם מהפיד, להוציא את עצמי מהקבוצות, בקיצור, לנקות קצת את התודעה

איך קרה שלימדנו את הילדים שלנו שאי אפשר לשמוח באמת בלי כמויות הזויות – ומסוכנות – של ממתקים גדושים בכימיקלים?

בכל פעם שאלול מגיע, מתחיל החשש שאצטרך לקום מוקדם לסליחות. יש רק בעיה אחת עם התחושה האותנטית הזאת

רס"ן אליאב גלמן, שנהרג בפיגוע לפני כמה חודשים, הותיר אחריו בין השאר מכתב הדרכה לחיים שכתב לאחיו הקטן לרגל עלייתו לישיבה

להשתמש במילה "מרגש" כדי לתאר את העלייה שלהם זה אנדרסטייטמנט. אתה עומד בנמל התעופה JFK ורואה תפילות ופסוקים מתגשמים מול עיניך: "שאי סביב עינייך וראי כולם נקבצו באו לך", "ותוליכנו קוממיות לארצנו", "וקבצנו יחד מארבע כנפות הארץ לארצנו"

ידידיה מאיר בטור מיוחד שמצטט דתיים שלא מוכנים להיכנע להכתבות התקשורת ומתעקשים לבטא, ברהיטות ובלי מורא, את עמדותיה האמיתיות של היהדות

האם דוגמאות של מזרחיים חילוניים שהשתלבו באליטה - הן התשובה? הרי אורשר לא כתב נגד עצם קיומם של המזרחיים. הוא כתב נגד המורשת. להגיד לו ”הנה, תראה, יש גם רופא מזרחי!“ זה לא רק מעליב, זה פשוט לא להבין את הסיפור