ידידיה מאיר

נו, באמת, לך תשכנע את המון העם ששי ניצן, איש החוק, הוא לא בסדר. הוא הרי דואג למדינה, לדמוקרטיה. כמעט 15 שנים חלפו מאז

מה קרה לנו, שומרי השבת, שהתחלנו לדבר ככה? שהתחלנו לחשוב ככה? למה אנחנו נכנסים כל כך בקלות לראש של הצד השני?

גם אם עשרות אלפי יהודים יתחילו ויסיימו רק את מסכת ברכות, זה דבר עצום. דף ועוד דף ועוד דף. חודשיים שלמים של שפיות, זהות, קביעות, השראה ואחדות

כולם מדברים על כך שאנחנו כבר קרוב לשנה בלי ממשלה יציבה. זה נכון, אבל האמת שבגדול, העסק עובד. מה שצריך להדאיג אותנו יותר, זה רמת זיהום האוויר שנמדדת כאן לאחרונה בכל יום. כמה אפשר עם כמויות כאלה של שנאה והסתה?

כמה משמח, כמה עצוב. מיליוני שון וג'ניפר יושבים עכשיו בליל שבת בקולנוע או במסעדה ברחבי היבשת הגדולה הזאת. אפשר לצאת ולחפש אותם, ואפשר לפחות להבין שאנחנו שגרירים חשובים מאוד בשבילם כשהם מגיעים ארצה

דוד מאיר הצליח להעביר לנו, הילדים, את התחושה שאוטוטו ייבנה בית המקדש, ואז מי יידע איפה בדיוק בעזרה צריכים לבנות את לשכת הפרהדרין, וכמה אמות אורכה ורוחבה, אם לא ילדי בית הספר שבקיבוץ שעלבים?

אתה צריך לעשות הבדלה במוצאי יום טוב ראשון – בצנעה. ואתה גם הולך לבית הכנסת לתפילה במניין, אבל מתפלל תפילת שמונה עשרה של יום חול. ושוב חשוב שזה יהיה בצנעה, אז זהירות עם הדפיקות של "סלח לנו", כן?

"ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם שהכול נהיה בדברו!". אנחנו עונים אמן, והוא ממשיך באותה כוונה: "ויהי רצון שבקרוב אני אזכה לשים גם כיפה! נו, תגידו אמן!"

למה צריך לאחל "יום כיפורים שמח"? ידידיה מאיר בדקה על יום כיפור

הטור הזה נכתב במוצאי ראש השנה בלידס שבאנגליה. אני עוד מעכל את 48 השעות האחרונות. האנשים שהזמינו אותנו לכאן להיות חלק מתפילות ושיעורי ראש השנה אמרו לנו: "קהילה כזאת עוד לא ראיתם"