הרב יצחק זילברשטיין

"אנא רחם עלי", ביקש ראובן מהשוטר, "אני בעל משפחה גדולה, ובקושי מצליח לגמור את החודש. אולי תוכל נא לחפש דבר אחר שמחייב קנס קטן יותר, ובגינו תקנוס אותי..."

האם האברך שאכל חייב לברך ברכת המזון דוקא בטנדר בו אכל, וכולם ימתינו לו; או שמא מותר לו לעבור לטנדר השני, ויברך שם, ובינתיים ימשיכו בנסיעה (ויצויין, שלא נותר לו עוד פת להמשיך אכילתו בטנדר השני)

פרסם למחרת אודות "גמ"ח להשאלת רכבים"... דהיינו, את הרכבים אינו משכיר אלא משאיל בחינם, ובהחזרת הרכב אינו תובע כלל תשלום, אלא התשלום יהיה תלוי אך ורק בהתרצות השואל, כמחווה של דרך ארץ

לאחר שנגמרו החיבוקים והברכות, הבין הרב מפוניבז' את טעותו... מה עושים שלא לבייש את החתן?

תגובתו המדהימה והאצילית של ראובן: 'אם הכסף מגיע לי מן הדין - אקבל אותו, אך אם מן הדין הוא אינו מגיע לי - אני מעדיף להישאר עם זכות מצוות ההשתתפות בהצלתכם, ולא לקבל על כך שום תמורה...'

היכן מצינו שדינו של נר השַמָש חמור יותר מאשר דינם של נרות החיוב? ומברך בחנוכה ברכת המזון - אך אינו צריך לומר 'על הניסים', היתכן? מספר חידות מרתקות בדיני חנוכה (ב'), ותשובות בצידן

'סוף סוף הגיעו הצלחות עם הכסף לידייך, ובזה אני רואה את עצמי כמי שביצעה את התשלום! ומה עוד שאת השלכת בידייך את הפשטידות עם הכסף לאשפה, והרי זו 'פעולת היזק' מצידך ביחס לכספי...'

"האם קיים עלי חיוב לשלם לשמעון את דמי הנזק הנורא שאירע לו, או לפחות חלק מהנזק, או שמא מכיון שלא הזקתי לו באופן ישיר פטור אני מלפצותו"?...

הבינו הגנבים שהאנשים נמצאים בביתם, והמשיכו לכתובת הבאה, ורק כשמצאו ששכבת השלג חלקה ונקייה מעקבות, הבינו שהבית ריק מיושביו, ונכנסו לבצע שם את זממם

החתן, שלא ציפה לתביעה שכזו בליל שמחתו, טען כנגדו: 'לא הזמנתי אלא 200 מנות, ועליהם שילמתי, את המנות הנוספות, הוספת מדעתך, ומה פתאום שאשלם עליהן?!'

'אני מאוד מתנצל על מה שאירע, ובודאי שאת דמי המנה האחרונה אשיב לך, אך על כל המנות הקודמות, שאכלום האורחים ונהנו מהם - מגיע לי תשלום ואינך זכאי לקבלו בחזרה!...'

'תסמוך עלי', הרגיעו המוכר, 'אני אבחר לך אבטיח א'-א', ויתירה מזו, אני מתחייב בפניך בתקיעת-כף, שבמקרה שלא תהיה מרוצה ממנו, אתן לך חינם אין כסף שלושה אבטיחים!'

'יפה אמרתם', השיב המורה, 'אכן, ברור שהדבר אסור, ואף אני לא התכוונתי אלא לחדד אתכם, לבחון האם תשימו לבכם לעורר על הטעות שאמרתי'...

כשנחת פעם לפנות בוקר בעיר אמסטרדם, לא ידע היכן בית הכנסת, ובחוץ ירד שלג כבד. עמד ושטח תפילה לבורא עולמים: 'הרי כמה טרחתי להגיע למניין, ורק משום כך עליתי לטיסה שעורכת עצירה בזמן שחרית, ואיך יהא שכרי שעם כל הטירחה לא אמצא מניין'

הגיע חצות לילה, והרבי עדיין לא מתעורר מן הניתוח, והרופאים אמרו שיתכן מאוד ולא יתעורר עד אור הבוקר. החליטו החסידים להתפלל, והלכו איש לדרכו

'שברתי רק שתיים ואתה מחייב אותי לרצף את הדירה מחדש' - הזדעק שמעון - 'איפה ההיגיון בדבריך?!'. אך ראובן נותר בשלו: 'קיבלת ממני סלון עם ריצוף מושלם, והזקת אותו, ומשכך, עליך לדאוג להשיבו למראהו הנאה!'

ראובן הגיע לחצר האדמו"ר זצ"ל על מנת ליטול בחזרה את הכסא המושאל, והנה, עוד באותו היום מתקבלת אצלו שיחת טלפון מסוחר יודאיקה, שפונה אליו בהצעה לרכישת ה'כסא הקדוש' בסכום של - - - 30,000 שקלים!

והנה חלמתי את אותו חלום ממש שכעת סיפרתי לרב. אבל אמרתי לבעל החלומות, שבודאי הוא טועה, כי אינני הרב, ואיני פוחדת מהחלומות ולא אצום!

שכאשר היו באים לפניו אנשים שחלמו שנפלו שיניהם, הוא היה רגיל לפתרו באופן שיזמין לו השי"ת פרנסתו בלי טורח, כי השיניים מורים על טחינה וטורח הפרנסה, וכאשר כביכול נשרו, אות היא שכעת ישיג פרנסתו בנקל

הבחורה מהשידוך ממתינה לך!...'. הבחור, שעדיין לא שמע על ההצעה והפגישה, איבד את ביטחונו העצמי ומתוך הבלבול והמבוכה שנוצרה אצלו ענה לשדכנית: 'אני נורא מצטער... אעצור מיד מונית, בעוד כעשרים דקות אני שם בע"ה'