כל התכנים של הרב משה שיינפלד

האם אנחנו זוכרים מאיפה זה התחיל? האם בתוך כל היצירה – אני שומר מקום ליוצר האמיתי?

הקדוש ברוך הוא לא רוצה רק התלהבות – הוא רוצה התלהבות בתוך מסגרת. הקירבה אליו חייבת להיות מדויקת, כי קדושה שאינה מרוסנת – מסוכנת

מהי המשמעות העמוקה של הצבעים הללו? מדוע דווקא הם נבחרו להיות מרכיבי המשכן, המקום שבו שורה השכינה?

בדרך כלל כשמציגים בפני אדם משימה כבדה שמעולם לא התנסה בה, הוא מרים ידיו ואומר לעצמו – אין לי סיכוי לעמוד בזה, זה לא בשבילי. התורה מלמדת אותנו שלא זו הדרך

המילים שחכמים חיברו לתפילת השבת מביעות רעיון חזק ביותר: השבת היא הזדמנות עבור כל יהודי לחוות קצת ממה שחווה משה בהר סיני: רגע של נצח בתוך הזמן. זמן להיות עם השם, בלי הסחות דעת, בלי הפרעות – פשוט להיות

מאותו רגע בהר סיני, הפך העם היהודי למושא לשנאה אצל אלו שאינם יכולים להשלים עם קיומו – כי עצם קיומו מזכיר להם את החלל הזה, את החוסר, את החיפוש שהם עצמם אינם רוצים או מסוגלים להתמודד אתו

הגן שאלוקים יצר כבר לא נגיש עבורנו. נהיינו לא ראויים אליו. עכשיו, אנחנו צריכים לבנות את ה"גן" כאן בעולם הזה, וזה המשכן. כשאנחנו עושים את זה, הכרובים מופיעים שוב

האחים חטפו ומכרו את יוסף, אולם "מבלי משים" הם פגעו בהוריהם, כי כשנוגעים בעומק העניין, ההורים היו המקור האמיתי לכל הכעס והקנאה

עלינו להישאר נאמנים לעצמנו ולדרך הייחודית שלנו. האדם נברא כדי להיות חלק מחברה, אך עליו להיזהר שלא ללכת לאיבוד בתוכה

כאשר בני ישראל התייצבו אף הם וציפו, הים נבקע! ואז, כשהים נבקע, שרה מרים את השיר המיוחד שלה. הנה מתממשת הנבואה: עתידה אמי שתלד בן שיושיע את ישראל

אם יש רגע שבו אנו רגישים במיוחד לשכוח את אלוקים, לחשוב שאנחנו אדוני היקום – זה כאשר נולד לאדם הילד הראשון שלו. באותו הרגע בדיוק, אתה הופך ליוצר

הקדוש ברוך הוא פנה אל משה במידת הרחמים, לא רק לפי שראה שכוונתו רצויה, אלא דווקא בגלל הדיבור הקשה של משה, שהיה לכאורה לא מתאים, השם העלה אותו מעל מדרגת האבות

זה הדבר הראשון שבני ישראל צריכים לדעת: אני מבין אתכם. אני איתכם. אני יודע מה עובר עליכם. אני יודע את שמותיכם

ההשפעה מאחור מאפשרת לרועה לשלוט בקצב ובכיוון מבלי להפריע לזרימה הטבעית של העדר. כך הוא מנווט את הקבוצה מבלי שהכבשים אפילו ירגישו שהן מובלות

בתחילת הסיפור, האחים לא יכלו לדבר עם יוסף לשלום – "ולא יכלו דברו לשלום" (בראשית ל"ז, ד'). השתיקה הזו סימלה את הקרע והכאב. כעת, השתיקה נשברת

כעת, כששר המשקים מבין שאם הוא לא היה נזרק "בטעות" אל הכלא, הוא לא היה מצליח להביא מרגוע לפרעה, הוא מבין שהמחשבה שלו שהכל היה בטעות – היא חטא

זה יוסף וזהו סוד הצלחתו. דבר גדול למדנו מיוסף – להפוך כל נפילה לבור לצמיחה חדשה

יעקב אף פעם לא השתקע בחרן. כל רגע הוא הזכיר לעצמו ולילדיו מי הם, מה תפקידם בחיים, מה האמת, ושכל השהות שלהם בחרן היא רק "גשר" ומעבר לארץ ישראל. הגוף בחרן, אבל הנשמה בארץ ישראל

פרשת ויצא היא פרשה סתומה, ואין בה אפילו לא מרווח אחד. כי זה היה המצב של יעקב: לא רווח לו. צרה רדפה צרה

הלב שלך הוא לא רק סימן למצב הלב של חבר שלך, אלא הוא אף משפיע עליו. יש לך יכולת להפוך את הלב של חברך שלך מלב שונא ללב אוהב, על ידי שאתה תפעל שהלב שלך ידון את השני לכף זכות