כל התכנים של הרב משה שיינפלד

תכונה זו של "והצנע לכת" – החשובה כל כך לאדם הפרטי בחייו האישיים, היא תכונת ה"הן עם לבדד ישכון" שבלעם הצליח לזהות אצל עם ישראל

כשמרים נפטרה והבאר פסקה מלפעול, אלוקים מבקש ממשה לדבר אל הסלע. מה לדבר אליו? "תיתן מים"? וכי הסלע בר שמיעה?

בעלי הדין עצמם, יש לכל אחד מהם טענה הגיונית, שיש לבררה בבית הדין. אולם כאשר מצטרפים "מחנות" וטפילים לכל אחד מהצדדים, האש כבר מתלהטת

כל אחד מאתנו מכיר את התופעה, ששני אנשים רואים את אותו דבר, ולמרות זאת כל אחד מפרש את מה שהוא ראה באופן הפוך מהשני. משום שלראייה קדם רצון, והרצון משפיע על הפרשנות של הראייה

כשאדם מתכונן לקראת מכה, הוא מתגונן מפניה ובכך הוא ממעיט את עוצמתה. אולם אם הוא לא מתכונן לבוא המכה, גם מכה קטנה עלולה להזיק. אפקט ההפתעה יכול להיות קטלני

אם במצב הזה אינך יכול להתקדם, מתי כן תוכל? הרי כל החיים הם רוויי קשיים, ולעולם לא תגיע למצב בו תהיה משוחרר לגמרי מקשיים

אם אדם היה מקדיש אפילו רק חצי דקה של מחשבה והתבוננות לפני מעשיו, חמישים אחוז מהמעשים לא היו נעשים, וכולם היו מרוויחים מכך

משה רבנו חשש על השבטים שלא "יתקוטטו". ומה נאמר על עצמנו?

הערכה נמדדת כאשר יש אלטרנטיבה, ולבני האדם יש אינספור דברים העלולים להטעות אותם. כאשר אדם עומד איתן בדעתו ומעריך את התורה על פני הבלי העולם – זו גדלות

שלושת ה"סיבובים הקטנים" של הימים (שבת), השנים (שמיטה), ושבע השנים (יובל), מקרבים את האדם לסופו של ה"סיבוב הגדול" - האלף השביעי, שהוא תכלית הבריאה

לא קל הטיפול ברגשות האדם, ומדהים לראות כל פעם מחדש, כיצד מאירה התורה את חיי האדם גם ברגעים הקשים ביותר, ומורה לו כיצד להאיר את אפלת הצער

בני ישראל היו רגילים במשך כל שנות הנדודים במדבר, שהבורא עשה עבורם הכול – האכיל אותם בלחם מן השמים, השקה אותם במי באר ועוד. והנה, לפתע הם מקבלים מצוות הקשורות לעבודות אדמה פיזיות

משקל של כל גרגיר בפני עצמו הוא כלום, אולם כשהגרגירים מצטרפים אחד לאחד, הם מסוגלים לשאת את הים. אם נעשה חשבון נפש עם עצמינו, איזה מבול של דברים בטלים נשפך מפינו משך שבוע שלם, הסיכום יהיה מפחיד

הלשון בודדה בין כל זוגות האיברים. היא יכולה לחבר, אך יכולה גם להפריד. על המצודה הרעה של היצר הרע

הדעת אמורה לגבור על הדמיונות, הפחדים והחששות. משה אומר לאהרן - בורא עולם בחר בך, זה הרגע שלך. תסלק את הדמיונות, "הוי עז כנמר" ובוא קרב אל המזבח

גם כשאדם עוסק בעניינים גשמיים, עליו לקדש את החומר ולתת משמעות לכל מה שהוא עושה

מצד האמת, הקול קורא לנו כל הזמן, גם אחרי חטא או עוון. כל מי שאוזניו כרויות, יכול לשמוע את קולו של השם מדבר אליו

אלוקים ציווה את משה לעשות את המקסימום שהוא יכול, ורק אחרי שמשה יקים את המשכן ויעשה את המקסימום מבחינתו, רק אז תבוא העזרה משמים והמשכן יעמוד מאליו בדרך נס

מדוע התורה מזכירה גם את עניין העבודה בששת ימי המעשה, ואיננה מסתפקת בציווי על אי עבודה ביום השביעי?

היסטוריונים רבים מנסים לפצח את תעלומת ההישרדות של עם ישראל, והנה התשובה. אלוקים תמיד מניח את ידו עלינו