פרשת מטות: מה קורה כשלא רואים בתורה את האוצר הנשגב ביותר?
סופנו שנגיע לפרשת דרכים בה יהיה עלינו להחליט ולבחור לנו את הדרך בה נלך: בדרך של יתרונות גשמיים, תענוגות וכבוד, או בדרך התורה. זו הייתה סיבת החורבן
סופנו שנגיע לפרשת דרכים בה יהיה עלינו להחליט ולבחור לנו את הדרך בה נלך: בדרך של יתרונות גשמיים, תענוגות וכבוד, או בדרך התורה. זו הייתה סיבת החורבן
אל לו לאדם לקנא לכבוד שמים, אם הוא לא בטוח בעצמו שאכן הוא פועל רק לכבוד שמים
בלק רואה שדרכו של עם ישראל אפופה באינספור ניסים, והוא מתחיל לחשוש שאולי הוא טעה בדרך. אולי באמת ישנה נקודת עומק מוסתרת בעולם, איזה ממד של פנימיות הצפון "מתחת" הארץ הגשמית. אולי עד היום חייתי בחושך?
אגדה במסכת בבא מציעא מלמדת אותנו מי הוא צדיק אמיתי, ומבהירה את גודל דרגתם של אהרן ומרים, שפטירת שניהם מוזכרת בפרשתנו
על האדם לא לבלוע דברים באוויר, אלא קודם להתיישב בדעתו, "לנוח על הארץ", ורק אז לקבל החלטות
חיי האדם מלאים ב"חניות ומסעות". חלקם "מתוכננים" על ידו וחלקם באים בהפתעה. חלקם נוחים וחלקם כואבים. אם ישכיל האדם לדעת שהכל קורה על פי השם, יהיה לו קל יותר לעבור את המסע
מדוע דווקא הכהנים, משרתי העם בבית המקדש, הם אלו שזוכים לברך את עם ישראל? מדוע הבורא קבע שהברכה לעם ישראל תעבור דווקא דרך הכהנים?
"אדם צריך לאחוז בשני הקצוות, גילוי האני וביטול האני. זו אחת המלאכות הקשות של החיים... "
המפתח לשלום עולמי לא נמצא בידיו של נשיא ארה"ב או ראש ממשלה זה או אחר. המפתח נמצא בידיים שלנו
מהות מצוות השמיטה היא – לחוש בארץ נושבת כאילו הם במדבר, ובמדבר כאילו הם בארץ נושבת. כל עוד אוחזים הם בבורא עולם, הרי הם בלב ליבו של המקום הפורה ביותר עלי אדמות.
כאשר אדם אוהב את זולתו, הוא גורם טוב לזולתו וגם לעצמו, וכאשר אדם שונא את זולתו, הוא מזיק דבר ראשון לעצמו. בואו נפסיק לעשות רע לעצמנו
לימד משה את העם, שכל תקופת ה"פינוק" במדבר הייתה רק שלב ראשוני בגדילה שלהם, אולם "החיים עצמם" הם חיים על פי ה' ביחד עם ענייני העולם הזה
פסח מצה ומרור - מה הם מסמלים עבורנו חוץ מהשעבוד והעבר? כיצד הם פותחים לנו צוהר לעתיד ומסר לדורות?
מהי הסיבה שגרמה לדיבורים אסורים? פטפוטים בעלמא, כאותה ציפור המצפצפת ללא הרף. כשאדם מדבר "סתם" ומפטפט ללא הרף על דברי הבל, מהר מאוד הוא עלול להגיע לדיבורים אסורים כלשון הרע ורכילות
בזמן הזה, שאין לנו עדיין בית מקדש ועבודת קרבנות, התפילה היא במקום קרבן. כשאדם מניע את שפתיו למטרת דיבורים של לשון הרע, רכילות והוצאות דיבה, היאך הוא מעיז "להקריב בשפתיו קרבן" ולהתפלל לאלוקים שיאריך את ימיו בטוב ובנעימים?
אומר רש"י בפרשתנו: "שהיה אהרן בוש וירא לגשת, אמר לו משה – למה אתה בוש, לכך נבחרת". כשמשה רואה שאהרן מתבייש מלגשת אל הקודש פנימה, הוא אומר לו שעצם הבושה שלו – היא הסיבה שבגללה נבחר לשרת בבית השם. רק כך הוא יכול לעשות את העבודה – נקי מכל טיפה של אגו
מה עניין קורבן התודה? מסביר האור חדש: בגאולה העתידה, יתברר שכל מה שנדמה היה לאדם כייסורים – היה טוב גמור. רק לעתיד לבוא יתבטלו קוצר ראייתנו והגבלות שכלנו, ונזכה למבט נכון על כל מה שעבר עלינו במשך החיים. אז נבין שכל משעולי ומבוכי חיינו הובילו אותנו אל ייעודנו, להנאתנו ולטובתנו
משה לא נכנס אל תוך המשכן, עד שהשם קרא לו. המדרש כותב, שאם משה היה נכנס בלי שאלוקים קורא לו, כל מעלותיו היו בטלות לעומת חוסר דרך ארץ זה. יש בעולם הרבה אנשים חכמים. השאלה היא לאן החכמה לוקחת אותם, והאם הם פולשים באמצעותה למחוזות לא להם. לכבוד משה רבנו, שיום הולדתו ופטירתו ז' אדר
אדם מחליט להתחיל לבנות את בניין אישיותו ולהתקדם ברוחניות. אולם לפתע הוא נכשל ונופל. הוא מקים את עצמו שוב, ושוב הוא נופל. התורה מחזקת את האדם ואומרת לו – הנה, המשכן נבנה ופורק, נבנה ופורק – פעמיים-שלוש בכל יום – עד שהצליח משה להעמידו. כך גם אתה. דבר תורה לפרשת פקודי
בורא עולם מתנהג עם האדם במידה כנגד מידה. כאשר אדם יוצא מה"אגו" האופף אותו, פונה מעיסוקיו ומעורר רחמים עבור חברו – כמו הכרובים, המלאכים במקדש, הפונים איש אל אחיו –גם בורא עולם "פונה מעיסוקיו", מאזין לקול תפילת אותו אדם, וממלא את משאלות ליבו. דבר תורה לפרשת ויקהל
*לחיפוש ביטוי מדויק יש להשתמש במירכאות. לדוגמא: "טהרת המשפחה", "הרב זמיר כהן" וכן הלאה