ופריו מתוק

לקח האיש את הבקבוק, ומיהר לצאת ולבערו מן העולם, כמבואר בשו"ע (סי' תמ"ו ס"א): 'המוצא חמץ בביתו, אם הוא בחול המועד, יוציאנו ויבערנו מיד'. לפתע, התעוררה אצלו שאלה מעניינת

רבונו של עולם, אני נודר נדר, שאם ממוני יינצל בס"ד, מלבד המעשר שאפריש לצדקה (כפי הדין), אפריש בע"ה מעשר נוסף מהסכום שניצל בנס...

פנה אל ראובן ואמר: 'אני אדאג לכם לחדר, בואו אחריי'. 'מי אתה? מהיכן יש לך חדר פנוי? כמה נצטרך לשלם?', שאל ראובן. 'אל דאגה ידידי', הרגיעו שמעון, 'יש לי חדר מיותר, תוכלו לשהות בו הלילה בחינם'

"אני נשאר עם הכיפה", קבע ר' משה, "ובע"ה יהיה בסדר". המתווך נלחץ, "רחמים! רחמים! ההתעקשות שלך עלולה להוריד לטמיון את כל העסקה", ניסה להתחנן על כבודו (ובעיקר על כספו), "אבקש מכבודו להסיר את הכיפה מראשו, אנחנו מדברים על עסקה גדולה ביותר, למה לתת לדברים קטנים לקלקל אותה?!"

לא התכוונתי חלילה להעמיד פנים כמקובל או פועל ישועות, אלא הבחנתי, שככל הנראה המריבות שם פורצות מחמת טבעם להתקצף על כל דבר קטן בחוסר סבלנות, ויתכן שהבלגה לזמן-מה, תמזער את תוקף המריבה

החתן התארח בבית הכנסת באותו ראש השנה, וכשהגיעה שעת המכירה הנכספת של ה'מי שבירך' השנתי, החליט החותן לקנות לחתנו האהוב את הזכות העצומה, ויהי מה

אמרו חכמים שבאותו הדור, לא נבטל שלא לאמרה בקדושה כלל, כדי שיתפרסם הנס לדורות, אלא נקבע אותה בתפילת המוספין ובתפילת נעילה שאין שם קריאת שמע כלל

"לדאבוני - סיפר בצער - אני נגוע מאוד במידה הגרועה של 'צרות עין'; הקמצנות הקנאה והעין הרעה בהצלחתו של השני, מקננים בקרבי, ועדיין לא הצלחתי לתקן את נפשי מהנגע החמור הזה"

הם מתקרבים אל הקול, ורואים יהודי כבן 55 עומד ומשעין ראשו על האבנים, בוכה ובוכה ללא הפוגה. קולות הבכי זיעזעו את כל האנשים שהיו באותה שעה במקום

'אם מרן שליט"א נקלע לכאן, עלינו לכבדו לסידור חופה וקידושין...'. מרן נענה ברצון לבקשה, ושמחתם של בני הזוג המאושרים היתה עצומה, על שזכו שגדול הדור מסדר להם חופה וקידושין

המתלמד הסכים, וכעבור מספר מפגשים, המלמד מודיע שהקורס הסתיים. טען המתלמד: "הבטחת ללמדני אלף מיני ניגון, ולמעשה קיבלתי רק כ-800, עליך להשיב לי חלק מדמי הלימוד!"

מסתפק האיש: איזו חליפה עדיף שאלבש בשבת, את החליפה הישנה, שהיא כמידתי ממש, או שמא את החליפה החדשה, שאמנם קצרה, אך נאה ומהודרת?

"יש פיתרון לבעיה - לאחר אריכות ימים כשיבוא זמנך, יעמיקו באדמה ויחפרו עמוק יותר מהרגיל, ובכך לא תנוח בין שתי נשים, כיון שקברך יהיה עמוק יותר מהן"

מרן הביט בפני השואל, ואמר לו: 'אולי הינך בעל גאווה!' והוסיף: 'יתכן שאתה מתגאה בתוך ביתך, ומתנהג ביהירות כלפי אשתך!'.

המעניין הוא, שהיהודי מגיע עם התיק גם לשיעורי התורה בשבת, וגם לאחר שדרשתי על כך, ואמרתי באופן ברור שכסף הוא מוקצה גמור בשבת ואסור לטלטלו, האיש ממשיך להגיע בשבת כשתיק הכסף בידו

מי הוא הבעל חיים שמשמש כ"שליח ציבור" של בעלי החיות? ואיך יתכן שנאמר לשליח ציבור: את ה"ברכו" אתה לא תאמר, אלא אדם אחֵר יאמרנו? מספר חידות מרתקות בדיני תפילה, ותשובות בצידן

"בעוד שעתיים תצא לתחנת האוטובוס במקומך, ותמתין לאוטובוס הנושא מספר פלוני. כישיגיע, שְׁלוֹף מתא המטען את המזוודה והצידנית... בשבוע הבא נשלח בע"ה משלוח נוסף של מאכלים ובגדים..."

פתחתי את התיק. היו שם טלית ותפילין, ולצידם המון מסמכים ומעטפות, שלתדהמתי הכילו שטרי כסף רבים. עשרות אלפי שקלים היו שם!

'אני מודה לך על שזיכית אותי לקיים היום מצוה נדירה, מצוות השבת אבידה...', שמעון לא הבין את פשר הדברים, וראובן הסביר: 'נו, המחשב נייד שלך, ששכחת באוטובוס... לקחתי אותו, וכעת הוא ממתין לך כאן בביתי'

האמת היתה, שבעבור אהבת התלמיד לרבו וחמלתו עליו, חשב בליבו להעביר את המטבע המזוייף בערמה ולהביא על ידו שכר לרבו. וכך אכן עשה