ופריו מתוק

שאלתי את שני הנוסעים החדשים, 'הלא הייתם מגיעים בהליכה רגלית, ומה פתאום הצטרפתם לנסיעה בעגלה?!'

הבלוק ניפץ בעוצמה את שמשת הרכב הקדמית, ועיקם את ההגה, כך שכעת לא ניתן כלל לנסוע ברכב

ומה קרה כעת? באותו ערב, שכן נוסף, יהודה שמו, פגע בטעות ברכבו של ראובן! היכן? ב...פנס השמאלי! גם יהודה התחייב לראובן 'אשלם את מלוא הנזק'.

"אפתח את המזוודה רק בתנאי אחד - שתשלם לי את מלוא דמי הנסיעה - 300 שקלים!", ונימק את תביעתו: "הרי אילולא התגנבת לכאן, היית צריך לשכור מונית נוספת ולשלם לה את הסכום!..."

אם אבא אומר – מי אני שאביע את דעתי?! אבא אמר לשכב שוכבים, להרים את החולצה מרימים!

"אני לא מוכן שיהיה ביטול תורה על חשבוני" אמר, ולעיניהם הרוגזות של כל מאות המשתתפים, קם ויצא בבושת פנים

"ריבונו של עולם, אם רצית ליטול את נשמתי ממני – הלא היה בידך לעשות כן בכל רגע ורגע מהחמש שנים האחרונות ששהיתי במחנות המוות, ומשלא עשית כן, משמע שבחרת ליתן לי את הזכות להישאר בחיים, ואיך אם כן אמות עכשיו, אחרי שעברתי את כל התלאות והייסורים..."

והנה, בני המשפחה שבו לביתם, ולא עוברים ימים רבים, וברגע אחד הפך התלמיד חכם לעשיר. כיצד? - נפטר לו דוד ערירי בחו"ל, וטרם פטירתו השאיר לאחיינו התלמיד חכם ירושה מכובדת

"אתה יודע מה – אמר האיש – אשלם לך פי-שניים מהסכום שתרוויח מכל החמשה, אם על כל תספורת אתה מקבל שלושים שקלים, ועל כל החמשה מאה חמישים, אם כן אתן לך שלוש מאות..."

"מה עשית לי", צעק וזעק מרה, "לאן נעלמה הפאה שלי?! גרמת לי לעבור על איסור חמור של השחתת פאת הזקן... איני יכול להציג מעתה את פניי ברחוב!"