ופריו מתוק

הדברים התגשמו אצלנו בסופרמרקט; האנשים הגיעו רעבים, ומילאו את עגלותיהם במצרכי מזון רבים...

הבחור ההוא, שעומדים לעקוב אחריו, היה אחד מחבריי לישיבה, ובהגיע האוטובוס לתחנה, זינקתי מיד החוצה, ורצתי לחדרו... הודעתי לו: "מי שעתיד אולי להיות ה'שווער' שלך, עומד להגיע לישיבה, על מנת לבלוש אחריך...".

"מדוע מיהרת כל כך להזעיק את מכבי האש, אילו היית נוהג באיפוק, היית מגלה תוך כמה רגעים שאין כאן כלל שריפה!"

"מי נתן לך רשות לפרק את המזגן שלי?!", השתומם שמעון בהתרעמות

עברתי את כל מראות השואה, והגעתי לארץ בתור פליט לאחר המלחמה. הייתי בחור מבוגר ובודד, ולא ידעתי אנה אני פונה

כל בני המשפחה כולם עמדו לרכוש כרטיסי טיסה ולטוס יחדיו במטוס אחד, הסבא והסבתא, הבנים הנכדים והנינים

הדיירים מתבוננים בנעשה ממרפסות בתיהם, מתוך חרדה ולחץ, ומייחלים לרגע שבו יתבשרו על לכידת הנחש, והנה הבשורה הגיעה! הלוכד הודיע לדיירי השכונה שמשימתו עלתה בידו, ואף הראה להם את הנחש התפוס בתוך השק שבידיו

מאוחר יותר הגיעו עוד שני מלצרים, וגם הם התחננו לקבל את דמי השירות, "כי אין סיכוי שנקבלו מרב המלצרים השרלטן..."

האם אכן אוכל להשתמש בפסוק זה שהזדמן לי בעלייתי לתורה, או שאין לכך משמעות אלא זה סתם גורל ו'ניחוש'...?

"ראה נא - הסביר שמעון - המצוות שקיימת, היו כרוכות בעימותים ומחלוקות נוראיות; את הגבאי פלוני זרקת מבית הכנסת בבוז, ואת האחר ביזית ברבים, וכו' וכו'... ובקיצור, נהגת ממש כ'קורח', וככזה, אני מסופק אם מגיע לך השכר?..."

השוטר עומד ומודיע לי בתקיפות: "אני מיד רושם לך דו"ח על עבירה פלילית חמורה! אתה נקנס כאן ועכשיו באלף דינרים ירדנים!!"

נתקפתי בזעזוע וחרדה. במעונו של העשיר הכל כבר מוכן ומזומן לקראת האירוע המלכותי, הטבח טבוח והיין מזוג, מלצרים, מנורות ורמקולים... אבל השאלה מנקרת בליבי - כיצד נוכל לערוך אירוע 'לכבודה של תורה', בביתו של יהודי הנשוי לנכריה, ירחם ה'?!

הבחור התרגז מאוד, וחמתו בערה בו, והוא נסע חזרה ל- - -שכונת בית וגן, והוריד את הזקן בדיוק באותה צומת בה העלהו לרכבו, ונסע לדרכו. נורא ואיום!

עכשיו כבר החלטתי להפעיל לחץ כבד על אשתי, דרשתי הסבר ברור - איך יתכן ששלושת ילדנו הינם מלוכסני עיניים?! מהיכן הגיעו העיניים הללו?!

אם האישה יודעת על הצדקה – האם זו עדיין נחשבת למתן בסתר? והאם מותר לאדם לספר דברי לשון הרע לאשתו?

האם יש לדאוג לנעול את מתחם החנייה הפרטי שלי, כדי למנוע את החוטאים מלחלל שבת ברשותי; או שמא מאחר ואיני עושה שום מלאכה, ולא נותן להם שום כלי עזר לבצע בו את חטאם, אם כן לא קיימת עלי חובה לסגור את החנייה לפני שבת?

החסידים ספרו על מה שקבלו מן הרבי, אך העגלון הפתיע את כולם – "אני קבלתי מהרבי יותר מכולכם!"

כאשר פתח את דלת החדר בו ישב גדול הדור, נפל ארצה מתעלף. בני הבית ניסו לעוררו אך אז פתח האורח בצעקות וזעקות נוראות, נפל לרגלי החזו"א וביקש ממנו שימחל לו

כיצד יתכן שאומרים בקידוש לבנה שאדם אינו יכול לגעת בירח, כאשר היום כבר ניתן לעשות זאת? התשובה המופלאה של הרב זילברשטיין

לא קניתי כרטיס! התעקש האחד, ואילו חברו התעקש – קניתי את הכרטיס מכספו של חברי, והוא שייך לו. "תכניסו אותי לחברות שלכם"