איה קרמרמן

אפרת ברזל ואיה קרמרמן בשיח נדיר ופתוח על תשובה מאהבה וימים של ראש השנה

ההתמודדות הפיקטיבית עם לכתם של אנשים גרמה לי להבין שאני צריכה לעשות שינוי מהותי בהתנהגות שלי

פרוש עלינו סוכת שלום - בין כל חלקי המשפחה, מהקרובים ועד הרחוקים. סוכת שלום בתוך העם שלנו - שנדמה כמסוכסך עד היסוד

כשאני יושבת עם שלושה קטנים, מג'נגלת סימולטנית שלושה מקצועות, אני מפספסת את אלול? אני כבר לא רוחנית כמו שהייתי? איך יכול להיות ששיעורי תורה שמטרתם לחזק אותי, מעמידים מולי האשמות או רמזי האשמה שפעם הייתי יותר?

המלך, זכה אותי ביראה למדר עצמי מאיסוריך. אבא, חבק אותי ותגדיל בי את האהבה לרדוף אחרי בקשותיך ומצוותיך. רק בקשה אחת לי, לחודש אלול. אל תיתן לי לפחד ממך

האם זה מספיק לי? אני תוהה בתוכי. האם אני רוצה להיות אהובה רק בזכות הרוטשילדיות שבי? האם זה מספיק לי, או נחווה כלא מוקיר את החזרה בתשובה שלי?

הנדיבות שלה לעיתים מביכה אנשים. הם יודעים שלעולם הם לא ישיבו לה כגמולה. מה שהם לא מבינים זה שאמי כבר שכחה מזמן שהיא נתנה

בחדר אחד במסדרונות הממשלה יושבים שרי ופקידי האוצר והרווחה ודנים במחיר הלחם המסובסד; בקצהו השני של אותו מסדרון משרד הבריאות מוציא תו תקן ללחם. אופס, כנראה המסדרון ארוך מדי

ביום שאחרי, קמנו לאיזה ריק מוזר. לאן הולכים מפה? מה עושים אחרי היום הגדול, כשהחיים האמיתיים מתחילים? לזה לא הכינו אותנו

אולי הגיע הזמן לצעוק ולשאוג, לדרוש כמו תינוקות שצריכים שירימו אותנו כי אין לנו על מי להישען. אולי הגיע הזמן להגיד: עכשיו תביא משיח, עכשיו, תציל אותנו עכשיו

מפה מוכתמת, הבעל מאוכזב, הילדים מציקים אחד לשני עד שהשכנים נאלצים לשיר שירי שבת רק כדי לא לשמוע את הצעקות שבוקעות מכאן. אילו מילים עולות לך לראש?

כשהשגרה פוגשת את החיים האמיתיים, החברות שלי הופכות לשוויגעריות. משהו פה לא מסתדר. לא יכול להיות שגלגל הדורות מסתובב לאחור וקופץ מהבנות הכי קוליות בשכונה

בעיני, זה שורש הסיפור. האמא ואנחנו. נקודה. הערבות האימהית שבינינו. הידיעה שאחת מאיתנו לא תישאר בדד, חשופה בצריח, להתמודד עם המציאות. אנחנו איתה. באש, במים, בתפילות ובקבלת שבת

איזה אושר לשמוע את זה. זה אומר שלא התנתקו כל נקודות החיבור, על אף הכיסויים הרבים שמכסים אותן. בעיני זו גם התעוררות נקודת האמת שלנו

לכולם יהיה מה להגיד. לכולם. אף אחד לא יחסוך ממך את דעתו הנכונה. עצתי החשובה ביותר - תעיפו את כל העצות לפח

אני צריכה להתמודד עם העובדה שיש בי רגשות שליליים, קטנוניים. אני לא הבנאדם המפרגן והטוב שחשבתי. אין בי את הגדלות שאני רוצה שתהיה בי. עצם ההבנה הזו היא באסה בפני עצמה

האיש שבאמצע חייו אמר נעשה ונשמע - עלה למעלה בדיוק בזמן לקבל את התורה מפי משה רבנו. איזה חיוך כובש בטח ממלא את פניו

פעם, כששבועות היה בפתח, הייתי כמו פרוז'קטור מרוב שהייתי מלאה באור שלך. רק חיפשתי ללמוד עוד על משמעות החג, על משמעות המעמד. עברו עלי מאז כמעט שני עשורים של חג שבועות. בכנות, זה לא מה שהיה פעם

כשאני מסתכלת עליכם נהנים משאיפת חמצן הקסם שלכם, חמצן בעל 4,000 חומרים כימיים, אני כועסת על היהירות שלכם. לי זה לא יקרה, נכון? זו המנטרה? אני תוהה, אתם בטח אלו ה"מפונקים" שגדלו עם שני הורים לצידם

ישנה עלייה חדה ומדאיגה בפניות לעזרה במרפאות התומכות בהפרעות אכילה. בשנתיים האחרונות העלייה נמדדה בעשרות ואף מאות אחוזים לעומת שנים עברו