כל התכנים של הרב אייל אונגר

"אני" אינה מילת קסם – היא גישה, גישה שמדברת עלי ועל הצורך שלי, גישה שיוצאת מנקודת הנחה שלבן או בת הזוג יש אינטרס לעזור לי ולתמוך בי, ושאני פשוט צריך להביע את עצמי

הכי קל לומר ש"הם לא מבינים אותי", ואפשר לומר את זה גם בצורה החלטית ומרשימה, אבל האמת היא שהאחריות להיות ברורים ומובנים היא עלינו

בשעת מריבה או משבר, גישות מנוגדות וצורות מחשבה שונות יכול להציק מאוד ולגרום לוויכוח להיראות כבלתי פתיר. מה עושים כדי שזה לא יקרה? כלים מעשיים לניהול דיונים

ספויילר: שניהם. שוני עצמו לא מהווה בעיה, הבעיה היא שהם לא יודעים לנהל את השוני הזה. איך פותרים את הקונפליקט?

נוצר כאן מעין פרדוקס: בזמנים רגועים קל לנו לסלוח, אבל אז לא צריך את זה... דווקא בזמנים שבהם קשה לנו לסלוח, אנחנו נדרשים לעשות זאת

משמעותה של סליחה היא מסקנה. הבנה שהייתה כאן טעות, שמישהו היה לא בסדר, והוא מבין את זה ולא יתנהג כך להבא. זה לא אומר שהפגיעה נמחקה כלא הייתה ונשכחה כליל

השלב הראשון והקשה ביותר בתהליך הגמילה, הינו שלב ההתפכחות, וההכרה המודעת בכך שאותם דפוסי התנהגות אליהם האדם מכור – נובעים מתוך חוסר שליטה

בתקופת הינקות והילדות המוקדמת, הילד מאמין שכל עוד הוא אינו מכיר בקיומה של מציאות כלשהי – היא אינה קיימת במציאות. שרידים של אמונה זו, משתמרים גם אצל האדם המתבגר. כתבה שנייה בסדרה

אנשים אלו, לעיתים קרובות, לא יתמודדו במצבים של קושי, אלא יברחו מהתמודדות וימהרו להכריז על כישלון. כתבה ראשונה בסדרה

מהו הדבר שאדם חולה זקוק לו יותר מכל דבר אחר? גוף ונפש על פי התורה, מאמר שלישי בסדרה

מדוע הגיוני שאדם יסרב לקבל טיפול רפואי מאדם שפגע בו, והאם הרופא בכלל יכול לבצע טיפול כזה? גוף ונפש על פי התורה, כתבה שנייה בסדרה

מה קורה לנו כשאנחנו צוחקים, ומה באמת עומד מאחורי המחלות השונות? גוף ונפש על פי התורה, כתבה ראשונה בסדרה

משמעותו של היגיון השותפות היא שלערכים ולחשיבה של בני הזוג מוענק משקל שווה. זה קשה, אבל משתלם

אהבה תלויה היא אהבה מחייבת, אהבה שלא מאפשרת לנו להיות אדישים ולהגיד שבכל מקרה יאהבו אותנו, ולא משנה מה נעשה ואיך נתנהג. אהבה כזו מחייבת אותנו לשפר את עצמנו

לפעמים אנחנו מוותרים או מתפשרים על דברים שחשובים לנו, ואם לא נספר על כך – איך יוכלו בני הזוג להעריך את ההקרבה שלנו?

אם אנו רוצים להימנע ממצבים בהם יצר ההרס העצמי יחריב כל חלקה טובה בחיינו, עלינו להרגיל את עצמנו לפעול רציונלית, מתוך מחשבה תחילה, מתוך שליטה בדחפים האימפולסיביים שלנו

תופעה זו מוכרת בקרב מרגלים. כאשר מרגל שוהה בסביבה מסוימת, מתחבר לאנשים שסביבו, ונטמע בחברה בה הוא חי תחת זהות שאולה – הוא מתחיל לחוש הזדהות עם האנשים שנגדם הוא מרגל

פעם שאלו עני אחד: "מה היית עושה אילו היית רוטשילד?". הוא השיב בתום והסביר: "הייתי דואג לכך שכל המבנים בעיירה יהיו בני קומה אחת, בכדי שלא אצטרך לטפס במדרגות כשאני מקבץ נדבות!"...

האדם מרגיש מצד אחד סיפוק רב ושביעות רצון, אולם מאידך – מתעורר בתוכו מתח: מה יהיה אם הוא לא יצליח לשמור על ההישג הזה? מה יקרה אם הוא לא יישאר בפסגה?

הכלי הזה יכול לעבוד מצוין בחרדות מסוגים שונים, וגם בתחום הפרפקציוניזם – שמהוה למעשה סוג של חרדה מפני חוסר השלמות