כל התכנים של הרב אייל אונגר

לרוב, אנשים מתחילים את העיסוק במקצוע שלהם כאידיאליסטים גדולים, עם המון ערכים והתלהבות. אלא שעם הזמן, עם הצטברותם של כישלונות קטנים – האדם מתחיל לחוות תסכול מצטבר

במקום להפנים עד כמה השכרות גרועה ודוחה ולנסות להיגמל מההרגל המגונה, השיכור רק ביקש לדעת היכן קונים משקה שכזה. "אם המשקה הזה עוזר לאדם לא להרגיש שהוא נמצא באשפתות, כנראה מדובר במשקה נהדר", הסביר לילדיו

נורמלי לבדוק בעיות, אבל טוב יותר לשים דגש על פתרונות: צפו בטיפ נוסף מאת הרב אייל אונגר

קשה לסלוח אבל בסופו של דבר, מי הסובל הגדול? האדם שלא סולח, ומדוע? צפו

אנו נדרשים לצאת ממערכת החשיבה המקובעת שאומרת שאנו נפיק מעצמנו את המרב רק כאשר נהיה בשיא הכוחות שלנו - כשנהיה בבית המדרש, כשנשב עם כל בני המשפחה

בימים אלו אנו במבחן על קיום רצון ה' ללא כותלי בית המדרש ובית הכנסת, ועל ההתמדה בקיום התורה והמצוות ללא העידוד החברתי והתמיכה הקהילתית

ליכולתו של האדם לקבל החלטה, לעמוד מאחוריה ולהיות נחוש וחד משמעי ביחס אליה – ישנו משקל רב בכל הנוגע לאושרו בחיים

החסרון אינו במדע המתפתח, אלא באדם שעם התפתחות המדע, מפתח יותר ויותר גישה של "כוחי ועוצם ידי"

גם כאשר אנו נתקלים באנשים שמפגינים כלפי חוץ ביטחון רב בהחלטותיהם, אין הכרח שהם לא התמודדו עם קושי בעת קבלת ההחלטה. לעיתים, דווקא הביטחון המוחצן והנחישות הרבה, נועדו לטשטש את רישומם של לבטים

ליכולתו של האדם לקבל החלטה, לעמוד מאחוריה ולהיות נחוש וחד משמעי ביחס אליה – ישנו משקל רב בכל הנוגע לאושרו בחיים - צפו

ההחלטה שהתקבלה בשעתה - הבחירה בשביל המסוים בנקודת זמן מסוימת, היתה נכונה, גם אם בשלב מאוחר יותר יש לבחון שוב את תמונת המצב ולחפש דרך אחרת

האדם היצירתי פותח את המוח לאפשרויות נוספות: כעת יהיה לו יותר זמן לתחביביו, כעת הוא יוכל לחיות בשמחה למרות הצמצום הכלכלי

במכוניתך ישנו רק מקום אחד פנוי מלבד הנהג, ומשכך, נשאלת השאלה: את מי מבין שלושת האנשים תיקח אתך?

האדם האמיץ, בדיוק כמו הפזיז, חותרים שניהם אל אותו יעד. אולם בעוד הפזיז מבקש להגיע אליו מיד, בבת אחת, האמיץ מוכן להתמודד עם התהליך שבדרך

אנשים מרגישים טוב עם עצמם כאשר הם ממצים את היכולות שלהם ואת הפוטנציאל שלהם, הן מבחינת היכולות השכליות, הן מבחינת היכולות הרגשיות והפיזיות, הן מבחינת היכולות החברתיות והן מבחינת כל שאר היכולות שישנן בהם

אדם אמיץ, אינו מחכה לאישור חיצוני לעשיה שלו. הוא אמנם ישמח לשמוע ביקורת עניינית והצעות לשיפור ולהתייעלות, אבל בגדול ניתן לומר שהוא מרוכז בתנועה קדימה

המונח "דעות קדומות" מתאר מאזין שמניח שהוא יודע הכל מראש. ההורים מניחים שהם יודעים מה הבעיה של הילד שלהם, ולכן הם מפרשים את סיפורו לפי הקול הפנימי שלהם, ומגיבים לקול הזה ולא למציאות

האדם המרצה אינו שם לב לכך שהוא זה ששידר לכל הסביבה כי ניתן לנצל אותו. כמובן, אין מדובר באשמה, חלילה, אבל לאחריות – בהחלט יש מקום

"כבדהו וחשדהו" - גם אם מחלנו וסלחנו, זה לא אומר שעלינו לעצום עיניים ולהתעלם מהסיכונים הנשקפים מצידו של פלוני או אלמוני

חשוב אפוא שהוא ילמד לדבר עם עצמו ועם הסובבים על נושאים שונים ומגוונים מעבר לכאב, ולהרבות במשפטים חיוביים – כמו למשל: "היה לי בוקר נפלא היום!", "השיעור היה נהדר!", "התפילה היתה מיוחדת!"